במקרה כזה, המשימה הראשונה שלנו היא למצוא את נקודות האחיזה של בני הזוג – אותם פרטים, ולו גם זעירים, המשמשים אותם כעוגנים וכחיבורים. עלינו להבין כי עבור הזוג שלפנינו, הפרטים הללו, שנראים לנו אולי זניחים וחלשים, הינם חבל ההצלה של הזוגיות. לאחר שמצאנו את חבלי ההצלה, עלינו להישען עליהם, ולסמוך עליהם שהם חזקים דיים בכדי להוות תשתית ליצירת עוגנים נוספים – כמו הבנות משותפות, יעדים משותפים ועוד. באיזה קצב? שני צעדים לאט יותר מהקצב של הזוג עצמו, עם הרבה רגישות ואינטואיציה אישית. חשוב מאוד שהמטפל יהיה זה שמאפשר שיח בין השניים, ובנייה של הזוגיות מתוך השיח – ולא מי שמציע פתרונות. כל שאלותינו יכוונו את בני הזוג לחשוב יחד, ולמצוא פתרונות משותפים. הנחייתנו תעניק להם הזדמנות ראשונה לחוות יצירה זוגית מתקנת.

לעתים מטרתם של בני הזוג  אינה ברורה. בני זוג במשבר עשויים להכריז בפנינו: "אנחנו על סף גירושין". למעשה, הם מבקשים מאתנו לסייע להם "לעצור את הכרכרה על סף התהום." בני הזוג כבר רואים וחשים את התהום הנפערת לרגליהם. הם חוששים מהנפילה הגדולה שהולכת ומתקרבת, ויודעים לומר שהם צריכים עזרה רגע לפני שישברו את הכלים. מצב זה דומה במידת מה למצב שתיארתי קודם, אך העוגנים שנחפש אינם אלה המחזיקים את בני הזוג יחד, כי אם אלה שהביאו אותם לנסות להציל את הזוגיות. במילים אחרות: מה הם מנסים להציל? ושוב, גם אם העוגן נראה רעוע ביותר, זהו חבל ההצלה.

חבל הצלה נוסף, ובדרך כלל מודע פחות עבור בני הזוג עצמם, הינו עצם העובדה שהשניים הגיעו לייעוץ זוגי. גם אם אחד מבני הזוג ספקן לגבי הצלת הזוגיות, עצם נוכחותו מעידה על רצון ונכונות להתחיל תהליך. יותר מכך: בני הזוג החליטו כבר בבית לפתוח בתהליך של ייעוץ זוגי, משמע הם כבר בתוך התהליך עוד לפני שפנו אלינו. זו כשלעצמה נקודת אחיזה משמעותית ביותר, עדות לכך שהזוג כבר התחיל לעבוד ולהתכוונן לעשייה משותפת.