שחף בן שלום

הורה יקר, הילד שלך זקוק לך!

#פוסט מורכב טריגרים טראומה בילדות

את המאמר הזה אני מקדיש לאותם ילדים, בארץ ובעולם, שההורים שלהם רחוקים מהם. ולא מדובר על ריחוק פיזי, אלא על ריחוק רגשי. אני אפילו לא מדבר על "לתת לילד להתמודד" אלא על חוסר נוכחות של ההורה בחיי הילד שלו.

Kidthebill_a_child_plaing_in_the_sand_box._his_dad_is_walking_a_e23d19f9-96ba-47b7-b01e-8f7e6cc1033d

בשנים האחרונות יצא לי לעבוד עם כמה "ילדים" (25±) שלמדו, או יותר נכון עדיין לומדים, להסתדר ללא נוכחות הורים. וזה… איך להגיד בעדינות, קצת עצוב, קצת שמח.

בואו נעשה סדר רגע. התפתחות תקינה של אדם (עד גיל 30 לערך) מאפשרת לבוגר להיפרד מהוריו, בין היתר מכיוון שהוא מצליח "לשאת אותם בליבו", "לדעת שיש לו גב", 'שיש לו לאן לחזור", "שיש לו בית". ואלה מאפשרים לו לצאת לדרך. גם ילד ללא כל המשפטים האלה יוצא לדרך. בלית ברירה אך יוצא לדרך. נכון, ממש כמו חיל של קורטז (ההוא ששרף את הספינות). חוסר הברירה מחשל אותו ומכריח אותו להתמודד עם החיים. המאמר הזה לא עוסק ביכולת של האדם להתמודד. אלא בצורך הרגשי ובהתמודדות הרגשית של האדם – הילד. או בלשון העם: בזמן שהוא עם עצמו…

בואו ניקח את העץ המשפחתי… בו כל אחד מאתנו הוא ענף, וממנו צומחים ענפים וכן הלאה. כאשר אתה לא נוכח בחיי הילד שלך, כשאתה לא מגיע להופעה, מתעסק עם הטלפון, או קורא עיתון בארוחת היומולדת שלו במקום להיות אתו, הילד שלך לומד שבאופן רגשי לפחות – אתה לא קיים. ומבחינה רגשית הוא לפני הכול צריך קרקע כדי לגדול ממנה. כי אם אתה לא קיים – אין לו ענף לצמוח ממנו.

בוא אני אספר לך משהו: למצוא קרקע רגשית לצמוח ממנה זאת משימה מאוד מורכבת שלוקחת שנים לפעמים. ויש מצב שאתה יודע את זה. יש הרבה ילדים בעולם שחיים את זה.

גם אם הילד שלך עשה משהו שנוגד את האמונה שלך ואתה כועס עליו, וגם אם זרקת אותו מהבית – זה לא ישנה אותו. זה רק ימשוך לו את השטיח מתחת לרגליים. ואם קשה לך לראות את הילד שלך ואתה נמנע מחברתו / מנוכחותו – זה לא יקל עליך ולא עליו. אם הילד שלך מסתובב ברחוב כי אמרת לו שלא יחזור – הוא יודע שהוא לבד.

ולבד זה ממש לא נחמד… זה אפילו עצוב מאוד.

Kidthebill_a_child_plaing_in_the_sand_box._his_dad_sitiing_next_d802c708-3f6c-4e3c-99c9-4c240dd5b989

בכל נער ובכל אדם כזה יש ילד. ילד, שבכל ליבו רוצה שההורים שלו ייקחו אותו חזרה אליהם הביתה. ישאלו אותו איך היה, יקשיבו לסיפור שלו על היום או על אתמול. שהם יהיו נוכחים עבורו, לא יותר מזה. הילד הזה, שרוצה את הוריו, לא ימות לעולם. גם לא אחרי שההורים שלו ימותו. גם אם משפחה אחרת תאמץ אותו הוא ישתוקק להוריו (ואני לא מדבר על ילדים שאומצו בגיל צעיר. זה נושא אחר).

בכל הקורסים שלי אני נוהג להגיד: ילד, לא משנה כמה התעללו בו, תמיד יחזור הביתה. ולצערי אני מכיר לא מעט דוגמאות. אז תחשוב כמה הילד שלך רוצה לחזור הביתה (גם אם זה רק רגשית, כי הוא כבר שוכר דירה…). והוא זקוק להיות ילד שלך. לא של מישהו אחר.

המשימה, על פני השטח, לא ממש מורכבת. רגשית – קצת יותר. שב עם הילד שלך. שים את הטלפון בכיס, דחה את קריאת העיתון עד אחרי הפגישה, ושב עם הילד שלך, ותשתוק. אם יש לך משהו  קטן לספר ספר אותו – ותשתוק.

פעם בכמה ימים סמס לילד שלך שאתה אוהב אותו/מתגעגע אליו. גם אם הוא לא עונה.

קבע אתו פגישה בכל מיני מקומות… לך לבקר אצלו בבית גם אם זה אומר לשבת על המיטה שלו כי זאת רק דירת חדר. לך אתו לים, שב אתו על החול ותקשיב מה יש לו לספר. ואולי פשוט תשב אתו ותהייה אתו.

אני יודע שרגשית זה לא תמיד פשוט. לפעמים יש לנו משקעים, לפעמים אין לנו סבלנות, ולפעמים אין לנו זמן… אף אחת מהסיבות האלה לא מחקו את הילד שלנו מהמציאות שלנו. ובטח שלא מחקו את הצורך שלו לדעת שאנחנו שם. בשבילו.

והנה נקודת מבט נוספת. שאולי ראויה להיכתב במקביל. או אפילו לפני : הורה יקר אתה מפסיד את הילד שלך. יש לך ילד מרתק ומדהים, נבון ומיוחד. הוא עומד לעשות כמה דברים חשובים בחיים שלו. לגעת בכמה נשמות, לעזור לכמה בני אדם. אם לא תכיר אותו איך תדע? אם לא תקשיב לו איך תשמע? איך תוכל להתרגש מכך?

אל תפסיד את הילד שלך. שב אתו, תקשיב לו. לפעמים זה יהיה משעמם. לפעמים זה יהיה מצחיק. וזה תמיד תמיד יהיה משמעותי.

יש ילדים שבשלב מסוים הולכים לטיפול. טיפול עולה כסף. המטפל מרוויח משהו הרבה יותר גדול מכסף. הוא מרוויח היכרות מעמיקה עם הילד שלך. מקשיב לו ושומע את שעל ליבו, את מעלליו ועל מעשיו. גם מטפל שאינו מדבר מתרגש, מתגאה. יכול להיות שיש מטפל שמתרגש ממש עכשיו מהילד שלך. ממעשיו המשמעותיים והמרגשים ומעצם היותו אדם מיוחד ומרגש.

יכול להיות שמה שהוא עושה לא יעשה כותרות בעיתון. יכול להיות שהוא סתם מתנדב היום ועוזר למישהו בלי לספר לאף אחד. או שהוא פשוט חושב היום על העתיד שלו ולא כותב על זה ספר. יכולים לעבור חיים שלמים ולא תדע מה קורה עם הילד שלך. אתה זקוק לו. הרבה יותר ממה שאתה מוכן להודות.

יכול להיות שיש לך עוד ילדים או אפילו נכדים. זה הרבה לזכור, הרבה להשקיע. אבל זה מה שאתה זקוק לו. הילדים שלנו הם ההמשכיות שלנו בעולם. דרך אחת צנועה להשאיר משהו בעולם רגע לפני שאנחנו עוזבים אותו. לדעת איך ולאן הדרך הזו מתפתחת גדלה ותורמת זאת זכות גדולה, שיכולה להיות מאוד הדדית.

לו רק היה זה מציאותי ולא מעיק, הייתי עוזב את כל עיסוקי וצופה בבנותי כל יום בלימודים, בעבודה, באימונים ובכל מה שהיה מתאפשר. משקיע את זמני בלהקשיב ללבטים שלהן, לדילמות, להתרגשויות…

אני מבטיח לך, כשתכיר את הילד שלך באמת אתה תתאהב בו! לא משנה כמה הוא חי בצורה שונה ממך, או מאמין באמונה שונה ממך.

אנחנו זקוקים לילדים שלנו והם זקוקים לנו. כי בסופו של יום הם הדבר החשוב באמת.

אז… תתעורר בנאדם!!! כל יום שעובר אתה מפסיד עוד משהוא קטן ומשמעותי.

ואל תגיד כבר מאוחר מידי. ילד תמיד חוזר הביתה – השאלה היא איך! אז תחזור הביתה בנאדם ותתחיל להקשיב לילד שלך.

 

 

ב

 

דילוג לתוכן