משהו שאני חושב עליו הרבה זמן, את החיים שלנו מלוות אותיות, לא מילים אותיות. מצ"ב רשימת האותיות מלוות או ליוו אותי במהלך החיים (לא רשימה ארוכה מי יודע כמה :')
התחלתי את דרכי כמדריך צעיר בבית נוער עירוני עם ADHD.
המשכתי כחייל בתור מדריך גדנ"ע (עם אותן אותיות :') ועבדתי עם כל מיני סוגים של תלמידים עם מלא אותיות.
לאחר השחרור עשיתי B.ed בחינוך מיוחד
ודי מהר אחרי כן M.ed בייעוץ חינוכי
לאורך הדרך עברתי עם ילדים והורים לילדים עם
ADHD
PDD
OCD
ODD
CD
בטח יש עוד כמה שברחו לי.
בתיכון גם עבדתי עם ילדים עם האותיות האלה, ולכך נוספו ילדים עם עוד אותיות
B.D (bipolar disorder)
PTSD
וגם הגדרות ארוכות כמו:
ANOREXIA NERVOSA
B.P.D
ועוד כאלה שהיו להם אותיות פשוט אף אחד לא היה שם לעשות את ההתאמה.
עם הזמן התחלתי לעבוד עם מבוגרים, בעיקר נשים ששרדו תקופות מאוד מורכבות בחיים שלהן. ולהן היו הרבה מאוד אותיות, כי לרוב לכל אחת היו כמה קבוצות של אותיות מוצמדות אליה.
לאחר עבודה רבה וממושכת לכולן בשיתוף פעולה עם האנשים הנכונים בתחום האותיות הצלחנו לעשות סוג של איחוד תיקים ולסכם את כלל האותיות שלהן ל PTSD או ל CPTSD . שזה עזר להן לעשות סדר ולהתחיל לעבוד כמו שצריך.
אני באופן אישי מעולם לא הייתי במייןסטרים למדתי הרבה גישות עם שמות ואותיות. ושילבתי אותן בצורה שהתאימה לי עם המטופלים שלי.
גם כשלמדתי טיפול משפחתי והגישה במערכתית נשמעה די הגיונית עבדתי בצורה שחלק מהמדריכים שלי השתוממו ממה וחלקם סלדו ממנה.
"להגיע לסלון של המשפחה"!! עבדתי עם משפחות מורכבות ומעניינות גם הן או חלק מהמשפחה היו עם האותיות שמוזכרות למעלה (כולן…)
"לנהל דיאלוג" עם המטופלים ולהסביר להם מה אנחנו עושים?
להקשיב לכל הקולות שהיו למטופלים שלי גם לאילו השקטים ולפעמים אפילו לצרף קולות נוספים
"לא להעביר מטופלים שלי" ולהמשיך ללוות אותם בתהליך (יש מי שעד היום מקבל חום מזה 🙂
לתת לכל מטופל את מה שמתאים לו ולפגוש אותו במקום שנוח לו ומהווה עבורו סביבה מוגנת או מאפשרת.
לא לקבל את האותיות האלה ומצד שני להבין את מה שהן מאפשרות.
להיות שם עבור המטופלות שלי גם מעבר לגבולות הפגישה כי מה לעשות לפעמים צריך… לפעמים במייל ולפעמים בווץאפפ.
לשלב אותן בפרוייקטים התנדבותיים שהיו באחריותי ולאפשר לכוחות שלהם לבוא לידי ביטוי בסביבה מוגנת שתאפשר גם לי לראות ולחוות את הכוחות האלה, וגם לשלב את השיח הטיפולי במקביל לעבודה.
הרבה פעמים הייתי אומר למטופלות שלי, שהרגישו חולות נפש, מטורפות, ופגומות שלא מעט מהאנשים ה"נורמליים" בחיים שלי הרבה פחות שפויים מהם… (מורים שהיו פוגעים בתלמידים שלהם ועוד לפוסטים אחרים)
ויום אחד פגשתי מלווה בטיול הוא היה מעמותת נירים בחור ממש מקסים גם הוא עובד עם אותיות. והוא אמר לי "אתה יודע אתה עובד בגישה שמאוד מזכירה OPEN DIALOG.
אז התחלתי לחפש. וסוף סוף מצאתי "בית טיפולי" הסיפור פה קצת ארוך אותו השאיר ליום אחר.
התחלתי לקרוא, מלא מילים ושורות ופסקאות ומאמרים וסרטונים, על גישות ואנשים, וטכניקות עבודה וגישה כל כך שונה שעובדת עם בני אדם שמקשיבה להם כמו בני ומתייחסת אליהם כמו בני אדם. ונותנת להם מקום כי זה המקום שלהם.
את #סירות_הצלה בניתי על העקרונות האלה. על תקשורת ודיאלוג בין בני אדם.
ואני מתרגש לספר לכם שהדבר הנפלא הזה שנקרא "דיאלוג פתוח" הגיע לארץ. ומנוהל על ידי איתי והדס שני אנשים נפלאים שרק השהייה במחיצם רגשה אותי עד מאוד.
ממליץ לכם לקרוא https://www.facebook.com/opendialogueisrael/