"משבר גיל הארבעים" הוא מונח שגור בשפה העברית מזה שנים רבות. יש לו ביטויים בשפות שונות וכשפלוני או פלונית מגיעים לגיל 40 עשויות לצוץ תופעות מעניינות תואמות גיל… ובעלות השפעות מרחיקות לכת על החיים, על הזוגיות, על ההורות ועל הסביבה כולה.

אני רוצה להתבונן על המשבר הזה מזווית טיפה שונה.

ראשית, אני מחלק את האוכלוסייה לשני חלקים. אלה שעוברים את המשבר ואלה שלא.

נתבונן רגע על קצת על מה שקורה (אפשר לקרוא על זה הרבה אני אקצר).

אדם מגיע לגיל 39-40 +- ומתחיל לתהות על חייו ולעשות חשבון נפש, ומתחיל לעשות שינויים, לעתים שינויים מהותיים. יש מי שמתגרש, מוצא פילגש, עושה רישיון לאופנוע או מתחיל לרוץ… ויש מי שטס להסתובב בעולם, יוצא למסעות רוחניים או מתחיל לרוץ…

זאת אחרי ששנים רבות (מאז שנולדו הילדים בערך) לא עשה משהו משמעותי, ודחק את עצמו ואת רצונותיו הצידה לטובת השגרה הנוחה והבטוחה.

המצב הכלכלי קצת התייצב, הילדים כבר קצת יותר עצמאיים, מבן/בת הזוג כבר קצת נמאס וצריך להכניס איזו דרמה, כדי שיהיה מעניין.

מי שלא עוברים את המשבר המדובר פשוט ממשיכים בחייהם, המאופיינים בשינויים תקופתיים אחת לכמה זמן. הם פחות זקוקים לשינויים דרמטיים מכיוון שהם מצליחים לשים את עצמם במרכז לתקופות, ומאפשרים לעצמם את ההגשמה שהם זקוקים לה.

הניסיון של השנים האחרונות לימד אותי משהו חשוב.

אנחנו גדלים, מתבגרים, מתאהבים ומתחתנים עם מי שנראה לנו באותה נקודת זמן כמי שאנחנו רוצים לגדל אתו ילדים ולהזדקן אתו. אין לנו מושג איך יראו החיים שלנו או של בת/בן זוגנו בעוד עשרים שנה, ואנחנו בונים לעצמינו איזו פנטזיה ומקווים להגשים אותה.

תוך כדי החיים אנחנו מתחתנים, מולידים ילדים, משלמים משכנתה והפנטזיה מתפוגגת לה. או לפחות מקבלת מקום בבויידם. ואז פתאום מגיעים לאמצע החיים, או שליש, תלוי איך מסתכלים על זה. ומחליטים להוציא את הפנטזיה מהבויידם ולבדוק מה שלומה… ואיפה החיים ביחס אליה. בדרך כלל יש מרחק גדול בין בין הפנטזיה לחיים האמתיים ואצל מי שהיה שקוע בשגרה מתעוררת תחושת פספוס גדולה מאוד, והוא מתחיל להפעיל פעולות פיצוי.

בהתבוננות מזווית מעט שונה, בעבודה שלי עם בני נוער התגבשה אצלי הדעה שגיל ההתבגרות מתחיל אי שם בגיל שנתיים. כאשר הילד מתחיל "למרוד". יש הרבה מאוד שמות לתקופות המרד, וגם המילה מרד עצמו ממצבת את שלב גיבוש הזהות העצמית כמשהו שלילי. וחשוב לנו שהילד "יחזור לעצמו" או יתבגר. כל זה בעצם כאשר התהליך הוא בלתי נמנע, כדי להיות עצמאי אדם חייב לגבש לעצמו זהות והיא בהכרח תהיה יצירה אישית שלו, ותבחין אותו מהסביבה.

טוב. אז מתחילים להגדיר זהות בגיל שנתיים… מתי מסיימים? יש מי שאומר שגיל ההתבגרות ממשיך היום עד גיל 30. מה היא ההגדרה הזו? מה המדד? התקופה שהילד יוצא מבית הוריו, מתחיל חיים עצמאיים, ובא לבקר את ההורים פעם בשבוע. אולי גם כבר התחתן ואולי יש גם איזה תינוק ברקע. כל ההגדרות האלה הן הגדרות חיצוניות. ואולי, רק אולי, בעצם הילד בכלל לא סיים את התהליך האישי שלו. נכון, חיצונית הוא מתפקד בצורה הנראית בוגרת ומגובשת, השאלה האם פנימית זה באמת מה שקורה?

אם מחברים את הנתון הזה עם החיים המאוד סוחפים בתקופתנו, אז אנחנו בגיל שלושים, נשואים, או קצת לפני, יש לנו ילד או עוד מעט, או בתכנון, אנחנו בעבודה, משלמים שכירות/משכנתה, ובעצם מתפקדים כבוגרים. אין לנו זמן לחשוב על כל מיני דברים לא חשובים והתהליך שלנו נדחק הצידה גם כי אנחנו כבר "בסדר".

ואולי אנחנו לא? אולי בעצם זה אמנם חלק מהתהליך שלנו, ועדיין רק חלק מהתהליך. ובעצם מבחינה פנימית טרם סיימנו את התהליך שלנו? אולי בעצם איפה-שהו בגיל 40, כשהילדים כבר מתקלחים לבד, והתרגלנו למשכנתה, והתהליך שלנו אפילו לא נדחק הצידה אלא קיבל צורה מעט שונה, ופתאום יש לנו מעט זמן להרהר בתהליך ולהמשיך אותו פשוט מהנקודה הזו.

בהתייחס לכך, כל מה שקורה לנו נובע מהעובדה שאנחנו חיים בתהליך מתמשך של התפתחות והיכרות עצמית.

בקורסים שלי אני אומר הרבה פעמים שגיל ההתבגרות מסתיים ב"משבר גיל הארבעים", כשאנחנו בעצם מסיימים להגדיר את עצמנו, ואולי התהליך הזה הוא תהליך של התפתחות והכרות עצמית תמידית. מהרגע שאנחנו נולדים ועד הרגע שאנחנו מתים…

אז יש את מי שמתבונן על עצמו כל תקופה קצרה, ומתאים את עצמו, ועושה שינויים, ויש את מי שעוצר ומתבונן כל תקופה יותר ארוכה. מי שעושה את השינויים הקטנים נמצא בהשתנות ובהתפתחות מתמדת לכן השינויים שהוא עובר יהיו קטנים. ומי שעושה את השינויים כל תקופה יצטרך לעשות שינויים גדולים יותר ואולי אפילו קיצוניים יותר.

במחשבה מעמיקה אני חושב גם שאי אפשר אפילו להגיד מה נכון יותר או פחות, ואני מניח שכל אחד עובר את התהליך שלו בעצמו. ואולי ההסבר הזה ייתן לכם מעט הכרות והתבוננות שונה, שתאפשר לכם לעשות את התהליך הזה.

שיהיה לכם משמעותי, מאתגר, ושתצליחו להתפתח בצורה שתאפשר לכם להיות עצמכם, ולשלב את הסביבה שלכם אתכם.