הפוסט הזה הוא קצת להפיל עליכם פצצה – קחו כוס מים, שבו ותזכרו ששאני כותב באופן מאוד כללי ולא בא להעיד עליכן.ם או לשפוט אתכם או את בנות/בני הזוג שלכם, אלא פשוט להרים דגל להקשבה שלכם. ולשלבים השונים בהתפתחות הזוגית שלכן/ם. ואולי הפוסט הזה יעורר הבנה למשהו שקורה. בכל מצב הדבר הכי חשוב הוא לא להשאר עם זה לבד, להרים טלפון לאיש מקצוע ולהתייעץ.
#הפוסט נכתב מהלב ולפחות בשלב זה לא עבר עריכה לשונית.
רקע
ממש כמו שכל זוג פוגש את הקשיים ואת מחלות הילדות של בני הזוג, וממש כמו שכל אירוע בעבר שלנו משפיע עלינו ומעצב אותנו, וכמו שאנחנו פוגשים את זה בזוגיות שלנו "הוא מזכיר לי את אבא שלי…"
כך, גם אם אתן/ם זוג של אדם המתמודד עם פוסט טראומה מורכבת בעקבות התעללות או פגיעה מתמשכת קחו בחשבון שבשלב מסויים בזוגיות שלכם, לא משנה כמה תנסו להמנע מזה, או כמה זה נראה או נסתר מהעין, תפקיד הפוגע נכפה עליכם וייתכן שפגשתם אותו ואת חוסר הנעימות הרב שהוא מזמן, וייתכן שלא הרגשתם אותו באופן גלוי או ישיר. ההבדל יהיה בעוצמות!
אני אתחיל מזה ששהתעללות בילדות היא נושא מאוד מורכב ולא סתם המצב בו נמצאים אנשים שעברו התעללות מקבלים כותרות כמו "שורדת" "מתמודד" "פוסט טראומה מורכבת" ועוד. ואולי אתם יודעים שזה מה שעבר על הבת זוג שלכם או שאתן רק חושדות שזה מה הוא עבר, ואולי בעקבות הפוסט הזה תגידו לעצמכן שזה מסביר הרבה מאור דברים. אני לא פה לאבחן פשוט לכתוב, שכנראה אתם מתמודדים עם מצב מורכב ואני יכול רק להתחיל לנחש כמה לא פשוט לכם בזוגיות. אני גם אגיד שאני יודע שיש מצב שגם אתם הגעתם מילדות מתעללת ופוגענית ולא בגלל שאתם נשואים למי שעבר את זה אלא בגלל שהסטטיסטיקה נגדנו בשלב זה.
אני אמשיך בזה שאני ידוע כמה קשה לדבר, כמה זה מורכב להוציא את הדברים, כמה זה בלתי נסבל לפעמים לחשוף, ואני אגיד שבסופו של יום זה לגבור על הקושי הזה, יהיה האתגר הכי משמעותי שהעמידה בו תאפשר לכם את ההתקדמות הכי גדולה מבחינה זוגית. אני אפילו אוסיף שלפעמים הקושי כל כך גדול שאנשים מבקשים לסיים את הזוגיות שלהם, לפעמים הם לא מצליחים לראות את הזוגיות כתורמת, מקדמת או אפילו רצויה, ויכול להיות שהיא תגמר, וגם יכול להיות שהיא תחזור אחר כך – אי אפשר לדעת מה יהיה.
אחרי ההקדמה האחרוכה הזו, אני אתמקד בשלב שבת הזוג שלכן.ם או בן הזוג שלכן.ם יחווה אתכן.ם כפוגעים. זה יכול לבוא ביחסי המין ובחוויה שתזכיר את יחסי המין עם מי שפגע.ה בהם וזה יכול להיות בשיחות שהם ירגישו מוקטנים ומושפלים עד עפר. זה יכול להיות כי אולי באמת היה משהו שיצר את הרושם הזה ויכול להיות שלא וזה שלהם לגמרי.
שחזור החוויה הפוגענית והמתעללת הנו שלב מאוד מאוד מורכב וקשה שלפעמים אף מוביל לגרושים על ידי כל אחד מהצדדים, מהצד שרוצה שיפסיקו לפגוע בו, או הצד שלא רוצה לפגוע ולא מצליח להחזיק את הקושי. גרושים יכולים אפילו להיות הצעד ההרסני שהצד שעבר התעללות זקוק לו דווקא כאשר הנישואין במצב יציב ותומך. ואני אסביר.
אני חושב שכדי להבין את העניין יותר טוב מומלץ לקרוא את הפוסט סלט מאסלו
חשוב להבין שאדם שעבר פגיעה אינו פגום! הדרך בה הוא מתמודד היא הדרך שלו לשרוד את הפגיעה. וזה בדיוק המקום השפוי שלו – גם אם מבחוץ זה יראה לנו שיגעון מוחלט. וחשוב לא להצדיק בגין זה התנהגות פוגענית או מתעללת באחרים!
אני רוצה להתמקד במערכת היחסים והתקשורת הזוגית, ביומיום, במריבה ויחסי מין.
דיסוציאציה
דיסוציאציה היא מצב שמתקיימים ניתוקים בנפש. מה שאנחנו מכירים בדרך כלל כפיצול אישיות. רק שזה יכול לבוא בכל מיני צורות. בצורה של קולות (ואז אולי יהיה לזה שם אחר) בצורה של דמויות שאין בניהן קשר ואולי בצורה של אני "רגיל" רק שיש לי כל מיני "פנים". וזה יכול להיות כל מיני שילובים. דיסוציאציה בגדול היא אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם מצבים מורכבים של התעללות ופגיעה. היא מאוד מאוד נפוצה ויכולה להיות מאוד נסתרת ולא נראית. לעיתים גם לאדם המתמודד איתה. כלומר יכול להיות שברוב חיי יש דמות דומיננטית מסויימת שמובילה אותי, ועוד כמה דמויות שלא מקבלות מקום או שלא מקבלות ביטוי חיצוני. למי שלא חווה התעללות בחייו אנחנו מכירים את המצבים האלה שאנחנו מגיבים כמו ילדים קטנים? רק עכשיו תחשבו שאולי יש כמה ילדים שם בפנים.
במובן מסויים כל אחד מאיתנו יכול לערוך הכרות עם החלקים השונים של הנפש שלו. השאלה כמה החלקים האלה מתקשרים ואיך זה משפיע לי על החיים.
בתקשורת היומיומית ובמריבה.
מורכבות נפשית בעקבות פגיעה תשפיע על היכולת לנהל תקשורת יומיומית תקינה, ייתכן שעקב הקושי וחוסר הלגיטימציה להשמיע את הקול האישי במהלך הפגיעה יהיה צורך מוגבר להשמיע את הקול שלי ושיקבלו את דעתי ויכול להיות שלא אשמיע את קולי כלל. אני מזכיר ההבדל משיחה רגילה תיהיה בעוצמות! כלומר אם אשמיע את קולי זה יהיה צריך להיות מאוד חזק ואם לא אשמיע את קולי אני עלול ממש להיות אילם ולא ישמעו אותי. כולם יכולים לחשוב שאני ממש בסדר וזורם, אני יכול לחייך ולהמשיך להראות נהנה אפילו. ממש אין דרך אחת להתמודד עם זה.
למשל, לפעמים משהו במהלך השיח עלול "להפעיל אותי" זה יכול להיות משהו שקרה במהלך השיחה או משהו אחר לגמרי, ריח, זיכרון או כל דבר אחר וברגע הזה אני מפסיק לנכוח בשיחה כפי שהייתי ואני מתחיל להיות תגובתי לטראומה.
המצבים שאני רוצה להתמקד בהם בפוסט הזה הם מצבים או תקופות שאני מגיע "מופעל" לשיחה ואני "זקוק" להרגיש שפוגעים בי. זה יכול להיות שאני מרגיש כאב ואני צריך להסביר לעצמי את הכאב הזה, ויכול להיות שאני מרגיש שהכל "רגוע מידי" ושאני צריך משהו "נורמלי" וה"נורמלי" שלי הוא שפוגעים בי. לצורך העניין אם אני נפגעתי מהורי, שאהבו אותי בצורה של אלימות ואונס והתעללות, זה מה שלמדתי על אהבה. כייצור אנושי הזקוק לאהבה, אני עלול להזדקק לאלימות ואונס כדי לחוש אהוב. יכול להיות שאני אזדקק למריבה ויכול להיות שאני "ארגע" רק כאשר תכה אותי. מה שכן, ברגע שתיקח את המקום הפוגע אתה פוגע.
מה נכון? קשה מאוד לומר.
חשוב מאוד לזכור שיכול להיות שמתקיימת תקשורת "סמויה" ובת/הזוג מרגישים פגועים והולכים בבית בתחושת הפגיעה ולא מדברים ומתנהגים עסקים כרגיל, ייתכן שכל שיחה איתנו מרגישים כמו קרב שמצריך מהם תעצומות נפש רבות. בדרך כלל אנחנו עלולים לשים לב שמשהו לא בסדר, ולפעמים אפילו נשאל ונקבל תשובה "הכל בסדר" לקבל את התשובה הזו מבלי להמשיך להיות קשובים עלולה ליצור מצב של המשך תחושת הפגיעה. בכל מצב ייתכן מאוד שהבת/בן זוג שלנו יחוו אותנו כפוגעים. וזה לא נעים לאף אחד.
אני רוצה להתקדם לנושא הבא מכיוון שלא מעטות הפעמים שזה פשוט מאוד נוכח בהן.
יחסי המין
אני חושב שהרבה מאוד מהאתגר שאני מדבר עליו יבוא לידי ביטוי ביחסי המין. ואין דרך יפה או מנומסת להגיד את זה,