שחף בן שלום

ספורטאיות טרנסיות דיון מהפייס

הפוסט הזה נכתב בהמלך המלחמה, אבל וואלה הוא לא ור רילטד, אבל שמעסיק אותי מאז האולימפיאדה – ודווקא בגלל שבאולימפיאדה זה היה סיפור מאוד מורכב.

בחודשים האחרונים מעלים לנו חזק למודעות את המורכבות שנוצרת כשיש ספורטאית טראנסית. בהסבר מאוד גס, אישה שנולדה עם פיזיולוגיה של גבר ועברה תהליכים חירורגים והורמונלים להיות אישה.
להבדיל מהרבה תחומים אחרים בחיים שאני מצליח לנהל עם עצמי שיחה בראש, ולמצוא איזה שהוא פתרון שמנח את דעתי בסיפור הזה אני לא מצליח. ואני אסביר.
אני אקדים שאני משתדל לא להשען רק על מה שהמדיה המכוונת מספרת לי אלא משתדל לחשוב מעבר כמה שאני יכול.

אז מה הופך את זה למורכב לדעתי:
1. לי אישית אין ספק שהן נשים. ואני מדבר על זה שאם מישהו מרגיש שהוא משהו או מישהו עם זה אני לא יכול להתווכח. *
2. אי אפשר להתווכח עם העובדה שהפיזיולוגיה שלהן היא גברית – גם מה שהן עושות זה להלחם בזה, ועל זה ליבי איתן, זה לא תהליך פשוט ולוקח הרבה מאוד זמן עד שהן משלימות עם זה. ושימו לב לסמנטיקה.
3. בספורט אולימפי או בספורט בכללי, מי שיותר טוב מנצח ומתקדם לשלב הבא.
4. מכל זה יוצא שמישהו, שהפיזיולוגיה שלו גברית והוא ינסה להחליש אותה כדי להיות אישה מן הסתם יחליש את עצמו כ"גבר" ואז הסיכוי שלו להיות ספורטאי חזק נצוך עד אפסי ואז ירדו עד יעלמו הסיכויים שלה להתחרות כמקצוענית בעולם הגברי.
5. ואז גם בעולם הנשי יש בעיה מכיוון שהנתונים הפיזיים שמים אותן מאוד גבוה בסולם היכולות ועלולים להפוך את המשחק ללא הוגן ולעורר הרבה התנגדויות ואז להרוס את החוויה הספורטיבית.
6. ואני חושב שזה אולי החלק היותר מורכב: אין מספיק נשים טרנסיות שעוסקות במספיק ענפי ספורט כדי ליצור להן קטגוריה משל עצמן. וזה מבעס, כי אם מישהו חולם על משהו שזה מה שיהיה שיעצור זה בעסה. כי זה לא ספורט שאין למדינה מסויימת הרבה שחקנים, בעולם פשוט אין מספיק.
עכשיו עוד אתגר שקשור לדעתי בנקודה הזו הוא שגם אם היו מספיק, במובן מסויים זה יכול להפוך את הספורט הזה לתחרות בין חברות תרופות שאחריות על ההורמונים וכו ולא פשוט לתת לא.נשים לבחון את היכולות שלהן.
אני כבר רואה את הפיתוח של ההורמון שמשאיר אותך אישה עם יכולות של גבר ועומד בתקן האולימפי לבדיקה כזו או אחרת.
שזה לכשעצמו ירגיש לי החפצה נוראית של הספורטאיות. ובמובן מסויים יחזיר את העיסוק בספורט לעולם הגברי בלבד רק עם מסכה נשית וזה לדעתי יהיה ממש רע ועצוב.

ואז בתוך כל זה אני לא מוצא פתרון שיהיה הוגן, שיאפשר לכולם להגשים את עצמן ולהרגיש שהמשחק הוגן, שכמי. שצופה בספורט אוכל פשוט לעודד ולהנות מהספורט ולא מדילמה מוסרית.

* אני שם פה את הכוכבית מכיוון שיש לא מעט סרטונים או כל מיני כאלה על ילדים או א.נשים שמזדהים כחתולים או דברים אחרים לרמה שההורים שלהם רוצים לקחת אותם לוטרינר. זה נושא לגמרי אחר שאני בטח אתייחס אליו בהמשך. כי הוא מעניין מזווית אחרת.

את התמונה יצרתי בבינה מלאכותית בהשראת מה שאני חווה מהשיח

 

תגובה שקיבלתי:

מוזר לי שאתה בתור איש טיפול בעולם הילדים מזה 2 עשורים הגעת למסקנה הזו , קטונתי מלהבין , לי אישית אין ילדים אני לא הורה לילדים וכנראה יקח כעשור עד שאולי יהיה לי ילד שאני יוכל לדבר איתו ולנהל שיח יחד עם זאת כן יצא לי לגדול כילד למבוגר וכן יצא שהיו לי הורים מדהימים שלא תמיד הסכמתי איתם ולא תמיד הסבירו לי למה כמה ואיך העולם עובד וכן לפעמים פשוט אמרו לי לעשות מה שאומרים לי .
אני יצאתי בסדר בסהכ .
אני לא רוצח סדרתי או גבר מכה אין לי תיקים במשטרה ויודע לכבד את הסובבים אותי .
אני רציתי לפרוש מהלימודים כשהייתי בן 13 למזלי ההורים שלי לא עודדו אותי לעשות זאת ולא אמרו לי אתה צודק לא צריך לימודים אבל אתה תעשה זאת בכל אופן , אלא תמכו בי ועזרו לי להתגבר על קשיי בלימודים ולהמשיך קדימה למרות אי שביעות רצוני האישי.
לא רואה סיטואציה בה אני הייתי במקום טוב יותר או שהייתי ממשיך בלימודים ללא ההתעקשות של ההורים שלי על כך שהם יודעים טוב יותר.
ובכללי האם היית נותן אותה עצה להורים שיש להם ילד או ילדה אנורקסים ?
להסביר לילדה שהיא תמיד תיהיה שמנה ואין מה לעשות בקשר לזה ושהיא צריכה להתנהג כאילו היא רזה ?
אני אישית זוכר תקופה בה מטפלים ורופאים היו מנסים להפגיש את המטופל עם המציאות ולא מנסים למצוא דרך לשתף פעולה עם החולה שלהם בו זמנית למצוא דרכים יצירתיות כדי שבכל זאת ישתלב באוכלוסיה.

ומה שעניתי: 
 קודם כל תודה על זה, אני חושב שנתת כמה דגשים ממש חשובים. אז אני אחדד לך. בפירוש לא דיברתי על לימודים, אנורקסיה או אפילו התמודדויות נפש אחרות. התייחסתי לסיטואציה מאוד ספציפית.
מה שכן אני כן יכול לקחת את מה שכתבתי על להתיחס לילד בכבוד, כמו שציינת ההורים שלך התייחסו אליך בכבוד, לא ויתרו לך ובמקביל עזרו לך להתמודד עם הקושי. כלומר הם היו קשובים אליך, לצרכים שלך ולא מנעו ממך את המציאות.
אגב אני חותם לך שאם הם היו רואים שאתה ממש סובל בבית הספר וממש רע לך הם היו עוזרים לך למצוא דרך אחרת כזו שתתאים לך.
לגבי האנורקסיה זה בדיוק מה שהתכוונתי שלא צריך ללכת עם הילד עד הסוף אלא בלהקשיב לילד ולהבין את הצרכים שלו להבין מה קורה ולמה היא זקוקה. העיקרון של לא לקבל את מה שהילד אומר כזה ראה וקדש זה בדיוק זה.
העובדה שאני מקשיב לילד לא אומר שאני נותן לו לגיטימציה למה שהוא עושה, אני נותן לגיטימציה לשיח.
דילוג לתוכן