#פוסט קשה מאוד
#פוסט לא ערוך לשונית
#אני חושב שזה חשוב שתקראו ותשתפו למרות הקושי.
"החיים קשים והפה סגור"
משפט שאמרה היום אישה במחלקה הסיעודית בבית אבות. חיבר אותי לשלב שלפני שמספרים ומתחילים לדבר.
לשלב לפני החשיפה. רק העובדה שהאישה בת 80+ הפכה את חיבור לכואב יותר.
למרות שהפוסט הזה ירגיש כאילו הוא מדבר ישירות אליך הוא נכתב בנפשן של עוד כמוך. והוא עבורך בדיוק כמו שהוא בזכותן ובזכותם ועבור כל מי שטרם דיברה/דיבר.
תחשבו על #גם אני. איזה באז… שאפשר לנשים בכל העולם לחשוף את ההטרדות והתקיפות והניצול, שחוו על ידי גברים.
תחשבו על הסטטיסטיקה – כשיש מי שמדבר יש מי שלא מדבר.
מי לא מדברת? אני אגיד לכם. את לא מדברת! ובנינו זו לא אשמתך שאת לא מדברת. למרות שבטח יש לך טיעונים ממש משכנעים לכך שזו כן אשמתך.
אז למרות שיש הרבה סיבות שקשה לך לדבר אף אחת מהן לא באמת באשמתך.
אחת מהן היא שלוקח זמן ללמוד שמותר לדבר. ושזה שלך, כן שלך לדבר, ואין זמן נכון או זמן לא נכון, זה צריך להיות בזמן שלך, אנסו אותך מספיק והכריחו אותך מספיק והוא היה יותר מידי קרוב אליך פיזית, רגשית ומשפחתית.
זה היה מבלבל מידי, ארוך מידי וכואב מידי, פיזית ונפשית, וסביר שפגשת אותו גם אחרי בהרבה הזדמנויות. בין עם בפגישה אמתית ובין עם בזיכרון כואב, אנחנו יודעים שזה לא ממש שונה.
אז זה שלך להחליט מתי לספר ומתי לדבר ולמי לספר מה.
זה ליווה את החיים שלך בהרבה צורות. ברובן אם לא בכולן לא באמת הייתה לך בחירה למרות שזה נראה שכן. אף אחד לא מוכן להתמודד עם האמת כמו שהיא, אפילו בתנ"ך ניסו לצייר את זה יפה:
"גילוי עריות" גילוי? ממתי "גילוי" אומר לקחת את הגוף והנפש ב – כוח ובאלימות פיזית ונפשית? ממתי "גילוי" אומר לפעור בור בנשמה? ממתי "גילוי" אומר חיים שלמים בסוד ובושה?
ואיך זה שכל מי שפוגע משקיע כל כך הרבה אנרגיה שלא יגלו אותו? איך זה שכל כך חשוב לו לא להיות גלוי?
ואיך זה שאנחנו עדיין לא מסוגלים לדבר על זה כחברה? תסתכלו מסביב…
יש סיכוי ממש טוב שיש מישהי/ו לידכם שהמילים האלה מדברות אליה/ו.
יש סיכוי עצוב שמישהו שאתם מכירים אולי אפילו מהמשפחה שלכם עבר משהו כזה.
אנחנו לא מסוגלים לחשוב או לדמיין שזה קרה אצלנו… תחת קורת הגג שלנו. ואנחנו לא מסוגלים להקשיב. אז מי שנפגעה/נפגע לא יכולה/יכול לדבר.
אם יש פה מישהי או מישהו שלא מדברים זה לא באשמתה/ו זה באשמתנו. ואנחנו משאירים את היקרים שלנו פגועים ופצועים עד זוב הנשמה בתוך סוד שהם לא מוכנים לספר לנו. רק כי קשה לנו לדבר על זה או להקשיב לסיפור שלהם. ומי שמשלם את המחיר האמתי זה אנחנו גם כשאנחנו לא יודעים עליו.
אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי ישלמו את המחיר, ואני בטוח שגם אתם.
אז שניה לפני שאתם אומרים זה לא קרה במשפחה שלי, קחו כוס מים, תקשיבו ואל תשאירו את היקרים שלכם לבד!
תודה
שחף