#פוסט לא ערוך לשונית#

הקדמה

לפני הרבה שנים קראתי מכתב שניתן היה לקרוא אותו בשתי צורות. פעם אחת רגיל ופעם אחת שורה כן שורה לא. זה היה מגניב. אני מנסה לעשות פה משהו דומה. החלק הראשון יהיה מעניין. השני אולי אפילו יותר. וכן יש פה מניפולציה קטנה – פיצית. למי שכבר קרא פה פוסט אחד או שניים העניין יהיה גלוי מההתחלה. אז הפוסט הזה הוא לחדשים יותר אני מניח.

אני לא מטייל הרבה בעולם. אפילו אפשר לומר מעט. בתקופות אחרות בחיים שלי האזור האהוב עלי היה המדבר.

המדבר, שממה, משול בכל התרבויות למקום בו האדם נאלץ להתמודד עם שדי ומפלצות הנפש. להתקיים באמצעות משאבים דלים ולשרוד את הקשה שבאיתני הטבע. מי שהצליח לשרוד את המדבר נחשב קדוש או מיוחד ומיוחסים לו כוחות סגולה.

אין הרבה חיות במדבר. ואין הרבה צמחיה במדבר. החיות היחידות ששורדות את המדבר מסגלות אורח חיים מצומצם, מבנה גוף המאפשר הישרדות בתנאי קיצון וטכניקות הישרדות שונות ומתוחכמות. וגם החיות האלה… לא חיות לנצח ואובדות בחום המדבר עובדה רובן בסכנת הכחדה. המדבר, חם ביום וחשוך בלילה, כשרק אור הכוכבים מאיר אותו.

ה"סהרה" הוא המדבר הגדול ביותר בעולם. אני מניח שזה אומר עליו משהו…

מה היה קורה לאריה במדבר? אני יכול להניח שהוא היה מרזה המון, מנסה לתפוס כל טרף אפשרי. סביר שהיה מתמקד במקווה מים אחד. ויש מצב שיהיה מאוד בודד, כך שבטח לא יהיה קשה לגלות אותו.

אפילו שהוא מוסווה די טוב. באופן כללי כמו שכתבתנו החיות במדבר יהיו מוסבות ממש טוב ויהיה ממש קשה לגלות אותן.

יש כל מיני אנשים שאוהבים חיות יש מי שאוהב לצפות בהן וללמוד מהן ויש מי שאוהב לגלות אותן ולפגוע בהן. אנחנו מדברים על ציידים מיומנים, חסרי מצפון, או כאלה הפועלים תחת חסותם הכואבת של אחרים חסרי מצפון. הציידים לא מחפשים את החיה וצופים בה כצלמים של ערוצי טלוויזיה חינוכית, הם פוגעים ופוצעים את החיות שהם מגלים. אוכלים אותם, מתעללים בהם ולעתים משתמשים בהם לטובתם האישי. חיות פצועות לא שורדות הרבה זמן… הרבה פעמים חיות פצועות הופכות להיות הארוחה של חיה אחרת. בהנחה שהציידים לא אכלו אותה.

אריה. מלך החיות. ללא ספק אחד הטורפים המרשימים בראש שרשרת המזון. ללא ספק הרבה יותר מרשים מנשר… אין אריות בסהרה. הם לא באמת יצליחו לשרוד את התנאים הקשים של המדבר הזה. ואם כן הם ממש ממש חזקים. ואני חושב שאם כבר יש חיה שיכולה לשרוד את הגילוי שלה על ידי הציידים האלה זו האריה.

פעם חשבתי שלגלות אריה זה ממש ממש נדיר. תחשבו על זה רגע. אריות הם בצבע חום צהוב. ממש כמו המדבר… יש להם רעמה חום כתום שזה ממש מדברי… הם יודעים לנוע בשקט… והם ציידים לא רעים בכלל… מסתבר שטעיתי. אני חושב שרובנו טעינו. מסתבר שלגלות אריות זה הרבה יותר נפוץ ממה שאנחנו חושבים. ורוב הסיכויים שאם נצא עכשיו למדבר ונחליט שאנחנו מסתכלים נוכל לראות אריה. ואפילו יש מצב שנראה גם מי גילה אותו אפילו שהציידים האלה ממש מתוחכמים בדרך כלל.

אני אפילו חושב שאם מישהו היה מגלה אריה במדבר סביר להניח שהאריה לא היה תוקף אותו. פשוט מכיוון שכדי להתגלות בפני אריה לא מספיק להיות ציד חסר רחמים. צריך לרכוש את האמון של האריה קודם. האריה צריך להכיר אותך, להרגיש שאתה קרוב ובטוח. ואחרי הגילוי צריך מהר מאוד להכניע את האריה לבודד אותו מהסביבה וגם להחליש אותו מאוד. לבלבל אותו מאוד.  אולי מקרי התקיפה היחידים שהיינו שומעים עליהם היו אומרים שזה אריה חזק במיוחד, אולי הוא בדיוק אכל ושתה והוא מרגיש בטוח בעצמו שיכול לגמור על מי שגילה אותו. העניין הוא שלרוב הוא לא יתקוף.

אגב תופעה נדירה או אפילו מאוד נפוצה אחרת שחשבתי ושמעתי עליה לא מזמן. היא של גילוי אריות במקרה. אתה הולך לך במדבר, ופתאום הופס משום מקום אתה מגלה אריות. האריה שגילית הוא מבולבל לא באמת יודע או מבין מה קרה. במובן מסוים זה קורה לכולנו. רק שאנחנו לא באמת ציידים אז אם אנחנו נזהרים ומתנהגים כמו שצריך אז האריה חוזר למקום שלו. הבעיה שאם האריה מבולבל הוא עלול לא להבין מה אנחנו רוצים מכל תהליך הגילוי הזה…

אני יכול להניח שאם מישהו היה מגלה אריות במדבר, הוא לא היה "רץ לספר לחברה" פשוט מכיוון שהיו אומרים עליו שהוא לא בסדר… הרי אין אריות במדבר… ולעמוד מול האמירה הזו עלולה להיות מבוכה גדולה. אני מניח שכשמישהו מגלה אריות, הוא אוהב לשמור על התגלית לעצמו. זה עלול להיות מביך או מסוכן לדבר על זה. אחרי הכל זה לא מקובל לצאת למדבר לגלות אריות.

בכלל האנשים ששמעתי שאוהבים לגלות אריות במדבר, הם לא מהסוג הנחמד. ואז הבעיה עם אריות שגילו אותם כבר שהם מאוד מאוד פגועים. כל מי שגילה אותם, הצליח להרוס את האמון הבסיסי שלהם בסביבה. מצד אחד הם עלולים להיות מאוד כנועים ומפוחדים ומצד שני עלולים להיות תוקפניים ולהתייחס גם לידיד כאויב, פשוט מכיוון שהצידים האלה שאנחנו מדברים עליהם הם בני אדם בדיוק כמונו… אז איך הם אמורים לדעת את ההבדל. חוץ מזה שאנחנו יודעים שחיות פצועות לא יכולות לעשות את האבחנה בין ידיד לאויב והן בכללי מאוד מאוד מבולבלות.

אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות חבר של צייד. אנחנו לא אוהבים צידים. אנחנו לא רוצים לדבר איתם ובדרך כלל לא עליהם. והרבה פעמים אנחנו שוכחים את האריות המבולבלים שנותרו במדבר.

אז על מה אני מדבר? אני מדבר על אריות, חיות גדולות, חזקות מרשימות שמצליחות לשרוד את תנאי המדבר הקשים. טוב, אריה ומדבר במובן הרגשי של המילה כמובן.

טוב…

##טריגרים## לממשיכים לקרוא

השלב הבא הוא לקרוא את הכל שוב. להחליף את א' במילה אריות בע'. את המילה "מדבר" במילה "חברה"   את המילה "ציידים" ב"קרובי משפחה" וזהו…

בואו נתחיל מהסוף. זה נושא שאף אחד מאיתנו לא אוהב לדבר עליו. אף אחד לא אוהב לחשוב עליו, וכל מי שלא מדבר עליו לרוב מתקשה לחשוב על קרובי משפחה שפוגעים וזה הרבה יותר נפוץ ממה שאנחנו חושבים. העניין הוא שאנחנו מפחדים מהדבר הלא נכון. ואז אנחנו מעבירים מסר שגוי. אנחנו נבהלים מהתופעה, כשבעצם הפחד האמתי הוא להיחשף אליה או להיות חלק ממנה. בפועל אנחנו בורחים ולא מתמודדים.

והבעיה היא שהאריה בטוח שאנחנו פוחדים ממנו ובורחים ממנו… אפילו שכולם בעצם בורחים מהצייד… או יותר נכון מהמעשה. בפועל הרבה חברה נפגעים מרגישים שאנשים בורחים מהם ונפגעים מהם. והדרך היחידה למנוע את המעשה היא פרדוקסלית מכיוון שהיא מצריכה מאיתנו להפסיק לברוח.

אם נחשוב על זה כולנו "מגלים עריות" כולנו רואים את הילדים שלנו בעירום מגיל צעיר. את האחים או הבני דודים… חלק מזה אפילו נכון ובריא. כשאנחנו מדריכים נכון ומסבירים. אם לא נסביר ולא נלמד הילדים שלנו יהיו מבולבלים מאוד ויחפשו תשובות בכל מיני מקומות. ויכול להיות שימצאו את התשובות הלא נכונות.

ואם אנחנו לא מסתכלים אנחנו עלולים לא לשים לב לזה שמישהו שאנחנו מכירים מתגלה… או מגלה… וזה… הרבה יותר נפוץ ממה שאנחנו חושבים.

ואנחנו כמו הנפגעים/נפגעות הרבה פעמים שותקים.

במדינת ישראל ישנה תקנה בחוק. במקרים של גילוי עריות יכול בעל מקצוע לדבר בשם המטופל שלו. הנפגע/ת לא חייבים לעמוד מול הפוגע/ת.

אני חושב ש"לדבר על זה" לא בהכרח צריך להיות התפקיד של המטופלים שלנו. אני חושב שזה התפקיד שלנו כחברה לדבר ולא להיות מדבר.

חשוב לי לציין שלא סתם בחרתי במילה אריה. נכון יש פה משחק מילים רק שלא רק לזה כיוונתי. בטיפול אנחנו פוגשים את האריות שבמטופלים שלנו. מי שלא נפל, מי שקם/ה, מתפקד/ת, נופל.ת ונלחמ/ת על חייו/ה.

המטופלות והמטופלים שלי אריות כל אחד ואחת מהן. אף אחד מהן/ם לא יודה או מודע לכך.

אני מוכן לחתום על זה.