אם הייתם מתבוננים מבחוץ הייתם רואים אישה גדולה וחזקה נלחמת בעולם.
אם הייתם מתבוננים מבחוץ הייתם משתוממים כמה היא חזקה, חדה כתער מדוייקת כמנתחת מוח, איך היא נלחמת בעוז מול עוולות העולם. היא לא ישנה לא מתעייפת ולא נופלת.
הרוב מסתכלים עליה מבחוץ וממרחק סביר. זה מה שהם מכירים ונוח.
אם תתקרבו מעט, תוכלו לראות שזו אינה אישה כלל. זה גם לא בנדם. זה סוג של רובוט שמורכב מחלקים ממוחזרים של התעשיה המודרנית. הגוף הגדול מארון בגדים ישן, הרגליים ארגזי פיצה משומשים, הידיים כלי אפיה והראש ממסכי מחשב שצופים ומקרינים לכל עבר את שיש לה להגיד או להראות. זה מחזה מאוד מיוחד, היא גדולה מאוד לא ממש מפחידה פלא טכנולוגי בהתחשב שהכל שם ממוחזר.
אם תתקרבו עוד קצת תגלו שהרובוט הזה כבר למוד קרבות. יש עליו פצעים צלקות חלקים שטחיים מהזמן האחרון וחלקם עמוקים מימים ימימה שעוד לא ממש היה מנוסה בלחימה בעולם.
תוכלו לראות שכשהוא נפצע לא יורד לו דם אלא נשפך קפה. פלא טכנולוגי כבר אמרנו?
ואם תתקרבו ממש ממש ממש תוכלו לראות דרך הסדקים, באזור הליבה, אישה קטנה מכורבלת ספק ישנה ספק בוכה.
מנסה להלחם בעולם ובעוולותיו מתוך הארון.
היא יושבת שם לבד, היא לא ממש רוצה או מחפשת חברה. היא עייפה, עצובה מיואשת, כואבת פצועה וחבולה. למרות שהיא לא נראית ככה.
אם תהיו נחמדים היא תראה לכם תמונות שהיא ניסתה להילחם בעולם מתוך הארון כשהידיים והרגליים עוד היו בחוץ והארון היה רק שריון, אז גם תוכלו לשים לב לחבלות שיש לה בעקבות הניסיון הכואב הזה. תוכלו גם לראות תמונות שלה כילדה לפני שהכניסו אותה לארון. נכון זה נראה כאילו היא נכנסה לשם בעצמה רק שכמו שכבר הבנתם הדברים הם אף פעם לא כמו שהם נראים.
אם תהיו מספיק בשקט תוכלו ללמוד את הסיפור האמיתי, שזה כלל לא הארון שלה. זה היה הארון בחדר שלו, והוא הכניס אותה לארון. הוא גם גרם לה להרגיש שזה הארון שלה ושאסור לה לצאת ממנו. וגם שאסור לה להכניס אף אחד פנימה. אז היא סוג של גדלה בתוך הארון הזה מהחדר שלו. ומאז היא מנסה להלחם החוצה מתוך הארון. בהתחלה היא לא ידעה שהיא בארון בכלל. וחשבה שזה שריון ורק לאחרונה הבינה.
זה בכלל לא היה בתכנון שלה להבין את זה. היא רק רצתה לצאת החוצה לצעוק היי הנה אני כאן. וברגע שנזכרה שאסור לה ושיש אנשים מעבר לדלת זה התחיל להפחיד אותה ולהכעיס אותה. היא ראתה כמה הם מבוגרים והבינה שגם היא כבר זקנה וזה גרם לה להתייאש ולאבד תקווה. אז היא החליטה שאם כבר ארון אז אולי ארון קבורה.
אבל יש בעיה.
הבעיה היא שלפני כמה זמן באחד הנסיונות שלה לצאת מהארון היא פגשה מישהו שאחרי שיחה איתו הוא נעלם, ובמקומו היא מצאה פנס לד קטן בצורת כדור. היא חשבה שזה יהיה נחמד להכניס אותו אולי זה יעזור לה ומכיוון שהוא היה קטן כזה שקט כזה הוא נראה לא מאיים במיוחד.
מה שמיוחד בפנסי לד זה שהם עושים אור חזק יחסית לגודל שלהם והם שומרים על חיי סוללה ארוכים (לינק למטה בתיאור :') והוא היה יחסית שקט והתנהג יפה וגם היה כדורי כזה נחמד אז היא הכניסה אותו פנימה. והדליקה אותו די מהר. והתחילה להשתמש בו יותר ויותר והוא זרח.
ככה היא גילתה את פנים הארון, והצליחה ללכת לטייל בו ולראות את החבלות והחבורות מהצד הפנימי שלהן. את התיקונים שעשתה שמנעו מהאור להכנס. היו אפילו כמה פעמים שהיא הסירה את התיקונים כדי לראות מה קורה שם בחוץ וזה ממש סינוור אותה. למרות זאת משהו גרם לה שוב ושוב להסיר תיקונים ולתת לאור להכנס.
עכשיו היא כל כך מסוננרת מאלומות האור שנכנסות כמו חרבות לתוך הארון. כי זה הופך את החלקים החשוכים ליותר מפחידים יותר וקיצוניים יותר.
אז היא מחבקת את הפנס כדור שלה חזק חזק ולחיצה מוציאה עוד אור וזה מלחיץ וזה נחמד רק שכשזה נכבה יש חרבות וחושך ומפחיד, אז היא מניחה אותו בצד או זורקת אותו וזה עושה לה מלא רעש בארון והוא כדור כזה ותמיד חוזר ותמיד שם וזה מעצבן והיא מנסה לזרוק יותר חזק וזה מפחיד אז היא מנסה לחבק יותר חזק וזה מכעיס והיא זורקת וזה מנחם ואז מפחיד ואז היא מוצאת אותו לידה וזה מפחיד ואז מנחם ואז שוב חושך וחרבות.

ניתן לקרוא את התשובה בפוסט תמונה מתוך ארון