זוגיות… בני אדם הם מן המינים היחידים שחיים בזוגיות ארוכת טווח, יחד עם עוד איזה סוג אחד של דג, סוג של קוף ואולי עוד איזו חיה. אנחנו אחד מהיצורים החיים היחידים שמקיימים יחסי מין לשם ההנאה, והמין היחיד שחשב על אמצעי מניעה…
כפי שכבר צוין במאמרים הקודמים, אי אפשר לפסוח על ההתפתחות האישית. זה מגיע ממש כמו כל דבר אחר ואי אפשר לעצור את הזמן. לכן מוטב לחשוב על דרכים, ורצוי מגניבות, למנף את ההתפתחות הזו.
אחת הבעיות הנפוצות בשלב ההתפכחות המדובר הוא מציאת נתיב אישי, כזה שלרוב אינו משלב את בני הזוג.
מעבר לכך שפעמים רבות אחת הדילמות המורכבות היא הבדיקה מחדש של בחירת בני הזוג שלנו. לא אחת יש המגיעים למסקנה שיש חוסר התאמה על בסיסים שונים – זה לא מה שרציתי, לא מה שדמיינתי, לא מכירים אותי, לא רוצה לחיות ככה וכו'. כמובן שאם כולם סובלים ולא רואים דרך לתקן אולי זו האופציה הנכונה, העניין הוא שפעמים רבות אנשים מתגרשים מהסיבות הלא בדיוק נכונות, ובסופו של דבר מוצאים את עצמם מנסים לחזור לזוגיות או יוצרים זוגיות על בסיס דומה וחוזרים ומתגרשים.
יש משהו בנו, בני האדם, שזקוק לזוגיות יציבה. גם הגברים שבינינו זקוקים בשלב מסוים לבת זוג קבועה. תחושת הבדידות, הריקנות וחוסר השייכות חזקות מאיתנו, ואנחנו מנסים למלא את החלל. ואולי אנחנו יכולים לעשות כמה דברים כדי למנף את התקופה המעניינת הזו בצורה שתאפשר לנו לחוות חוויות חדשות עם בני הזוג שלנו, וליצור כמה חידושים מבלי לזעזע את המערכת המשפחתית יותר מדי, ואולי אפילו להצמיח משהו חדש בזוגיות שלנו, שתהיה יציבה יותר, מעניינת יותר, ומשמעותית יותר בטווח הארוך.
אז מה לעשות?
מי שכבר קרא את המאמרים שלי יודע שאני מאמין בעבודה קשה. שלפעמים לשבת ולשבור את הראש עד שמוצאים פתרון היא הדרך העדיפה עלי. יש לכך הסבר מאוד הגיוני. כשאנחנו שוברים את הראש אנחנו משיגים לא רק פתרון שהולם את הצרכים שלנו באופן מלא, אלא צומחים באופן אישי ומפתחים את היכולת שלנו לפתור בעיות. שבינינו זאת מיומנות חשובה, מכיוון שכמו שפראיירים לא מתים וגם בעיות לא נגמרות…
טוב אז מה אני חושב? אני חושב שממש כמו שמצאנו דרך עם עצמנו ומצאנו דרך עם הילדים. חשוב למצוא משהו עם בני הזוג. אם התחביב הפך למשפחתי הרווחנו… ואנחנו יכולים לנצל את העניין לצאת ל"תחביב" זוגי. הרעיון הוא פשוט לעשות משהו כייפי עם בני הזוג שלנו, משהו מרגש, מגניב כזה, שכייף לחשוב עליו ולפנטז עליו במהלך השבוע. מסע החיפוש עצמו יכול להיות משלהב – לנסות כל זמן קצר משהו חדש, מעניין ומאתגר.
החלק החשוב, לפחות בשלב הראשון, הוא לא להתחיל תהליך תחרותי ולשאוף להיות אלופי עולם. הרעיון הוא חוויה משותפת.
יותר מאתגר יהיה החלק של התקשורת הזוגית שלנו. בדרך כלל אחד מאיתנו ממלא את החלל, מספר, משתף, והשני מקשיב ולפעמים אף נעלם. ואז אנחנו מוצאים בני זוג "חליפיים" שמקשיבים לנו. החלק הזה הוא להתחיל לקחת תורות. בטיפולים הזוגיים שלי הרבה פעמים אני אומר לזוגות לעשות "אבן שוק" (אבן נייר ומספריים), ואז מי שיש לו את זכות הדיבור מדבר, מספר משתף – ואז מתחלפים. נשמע מגוחך? נסו, שבו עם בני הזוג שלכם, ותחליפו תפקידים. שמתם לב שאתם מרחפים/לא מקשיבים? תגידו… תגידו מה גרם לכם לרחף/להיעלם. האם הנושא לא מעניין אתכם? חפרו לכם? יש לכם משהו חשוב להגיד ואתם מרגישים שאין לו מקום? תגידו! דברו! עימות הוא לא דבר רע. הוא יכול להיות לא נעים. הוא יכול להיות מגעיל. נסו לעשות אותו מכבד ואל תוותרו עליו. נסו לוותר בו, למצוא פתרון שיקדם את שניכם ואת הזוגיות. ועשו זאת כמה שיותר.
ועוד רעיון קטן שאני תמיד נותן בקורסים… עם הזמן המיטה שלנו גדלה… יש לנו כסף ואנחנו רוכשים מיטה שנוכל לישון בה בשקט…ודווקא אז הריחוק הפיזי עוזר לנו להתרחק רגשית. אז נכון, כשישנים לבד ישנים טוב יותר. מצד שני ישנים לבד. והלבד הזה מפריד… לעומת זאת לישון במיטה וחצי זה פחות נוח, ישנים פחות טוב אבל זה הרבה יותר רומנטי, הרבה יותר חמים ונעים והרבה יותר מקרב. אז אולי רוב הלילות אפשר לישון טוב. ופעם בכמה ימים לצמצם את המיטה בארבעים סמ'. ואם אתם נועזים אז רוב הימים לצמצם את המיטה ומידי פעם להרחיב אותה חזרה.
לחסרי המעוף יש דרכים פשוטות לצמצם מיטה. אפשר פשוט להוסיף כרית ארוכה באחד הצדדים. ואפשר פשוט לדמיין שהמיטה קטנה יותר ולהתקרב.. ממש להתקרב…
בנוסף, אחד היתרונות הוא שהילדים כבר טיפה יותר גדולים… ואפשר להתחיל למנף את העניין. לצאת מידי פעם לשעה שעתיים בערב (עם בייביסטר או בלי) מידי פעם לאיזה סופ"ש… הופעות וכו'…
יתרון הכלכלי יכול לעזור עם הקושי הפיסי. לא צריך לישון על מזרן שטח, אפשר לשכור חדר באיזה מקום. אבל אם ממש בא לכם לישון על מזרן שטח במדבר ולצפות בכוכבים – לכו על זה.
חוויות זוגיות יכולות להיות מגניבות ומטריפות, ואפשר אחר כך לרוץ לספר לחברה…