יש האומרים שארבעים זה העשרים החדש. בני הארבעים של היום נולדו לעידן של טכנולוגיה, חדשנות והתחדשות. אנחנו מסתגלים מהר (יחסית) לשינויים, ומצליחים להיטמע בהתחדשות יחסית קיצונית. למרות כל השינויים והאתגר חלק מבני הארבעים עדיין "לא מוצאים את עצמם" או שהחיפוש העצמי מרחיק אותם מהמשפחה. למרות היתרונות הבולטים שיש לזמן איכות עצמי, יש לו גם חסרונות, בעיקר לטווח הבינוני ארוך.

הילדים שלנו בגיל קריטי, הגדולים איפה שהוא על ציר גיל ההתבגרות והצעירים כבר עצמאיים. אבל הם עדיין זקוקים לנוכחות שלנו. ולמרות שהעובדה שאנחנו "נעלמים" פתאום לשעה שעתיים מהבית חיובית במידה מסוימת,  היא עלולה להציב קושי בהמשך.

ילד הרואה את הוריו דואגים לעצמם ולשלוות הנפש שלהם לומד שלא רק הוא בעולם, ושאדם צריך לדאוג לשלוותו הנפשית. היתרונות החינוכיים ברורים מאוד. מאידך, חשוב שלא ילמד שאדם צריך לדאוג רק לשלוותו הוא… ויפסיק לדאוג לצורכי האחר, שכן העובדה שיש אוכל בבית, שהבית נקי ושיש כסף שאפשר לרכוש אתו כל מה שצריך לא מכסה על הצורך של הילד בנוכחות רגשית של ההורה. נוכחות שמתחילה בזמינות של ההורה, ובזמן שהוא ליד הילד שלו. אני בכוונה אומר ליד הילד שלו, מכיוון שזה שאנחנו רוצים שיהיה לנו תחביב והעובדה שיש לנו ילד/ים בבית לא חייבים להתנגש.

ראשית סביר שגם לילד יש חוגים… למי שמחפש את עצמו ומחפש תחביב חדש, תמיד אפשר ללכת לחוג עם הילד והוא ילמד אותנו את הבסיס… זה יכול להיות רכיבה על חד אופן, טיפוס הרים, רכיבת שטח באופניים, אילוף כלבים וכו'… לתת לילד שלנו ללמד אותנו, ולשים אותו בתפקיד המוביל, ייצור חוויה רגשית עצומה עבור כולם, ואנחנו יכולים להרוויח התנסות שנוכל לבחור אם לעסוק בה או לא…

אפשרות נוספת היא לקחת את הילדים איתנו לתחביב שלנו באופן קבוע ולא חונק. גם כאן תהיה לנו הזדמנות להיות נוכחים בחיים של הילד שלנו, ולו תהיה אפשרות להיות בחוויה בעולם שלנו. לגלוש עם אב/מא לעשות כושר, וכו'… תהיה חוויה כיפית גם לכם וגם לילד.

בנוסף, אם הילד שלנו כבר גדול, ומתנסה בדברים מורכבים יותר, למשל, אם הוא לומד תחום מסוים אפשר להיכנס מידי פעם לעולם שלו, ללמוד ולהכיר דברים חדשים. ההיכרות הזו יכולה להיות מאוד משמעותית מכיוון שגם לנו תהיה אפשרות להתנסות במשהו חדש שאולי אנחנו לא מכירים. יכול להיות שגם אם אנחנו מכירים את העולם נוכל לקבל השראה, וגם הילד שלנו מכיר לנו משהו מהעולם של עצמו. שזה חשוב לכשעצמו.

יש שני מרכיבים מאוד חשובים, פרט לעובדה שאנחנו רוצים לעשות את זה בנוסף לתחביב שלנו. המרכיב הראשון הוא הדרך הלוך והשני הוא הדרך חזור. העובדה שנקדיש לעניין זמן, גם אם במקום חמישה אימונים בשבוע נלך רק לארבעה למשל – חשובה, מכיוון שזה יאפשר לילד שלנו להבין שאנחנו גם אתו ועבורו. והשילוב שלו בתחביב שלנו או שלנו בשלו מאפשרת לכולם אוויר שונה לנשימה, ובמקביל נוכל להמשיך לעשות משהו שאנחנו אוהבים.

אז החלק הראשון הוא הדרך הלוך. או בדרך אל… החלק הזה חשוב, מכיוון שהוא אורך לפחות 15-20 דקות. יש לנו זמן לדבר, לצחוק, לחשוב על דברים יחד או אפילו להתכונן מנטלית לחוויה שאנחנו הולכים לעבור. החלק הזה חשוב מכיוון שהוא בונה את הקשר הרגשי שלנו עם הילד, והוא זה שנותן לילד שלנו תחושה של ביחד ושל שייכות. זמן איכות. הוא מאפשר לנו לפגוש את הילד ברמת עומק שאנחנו לא פוגשים בבית כשהוא יושב מול הפלאפון או משחק במחשב.

החלק השני הוא הדרך חזור. בדרך חזור אנחנו אחרי החוויה, וזה הזמן למשוב, מחשבה על…, תכנונים לעתיד… כל הדברים המאפשרים לילד לצפות לפעם הבאה. להכין את עצמו, לאפשר לחוויה הזו להפוך ליציבה בחיים שלו. הקשר המיוחד הזה אתכם. זה לא יהיה הקיר, הגלשן, הגלגל, או החבל שמושכים את הילד, זה הקשר שלו אתכם.

מכיוון שארבעים זה לא 10-17… הילדים שלנו יצליחו יותר מאיתנו, ירימו יותר מאיתנו, יעקפו אותנו, יזיעו פחות ויתנשפו פחות. ברגע הזה תתבוננו על הילד שלכם ותזכרו שהוא היצירה שלכם. תעריצו אותו על ההתפתחות שלו. תתבוננו עליו באהבה ותנו לו את הפרגון המגיע לו. תנו לו ליהנות מהעובדה שהוא עוקף אתכם. לא כי "נתנו לו לנצח" אלא בגלל שהוא הרוויח את זה ביושר, בזכות עצמו. עם כל הכאב זה יהיה אחד המדדים שלנו להזדקנות שלנו, ולכך שהוא יצרך להחליף לנו חיתולים בעוד כמה שנים.