הטראומה של הצעצוע
#פוסט מורכב טריגרים טראומה בילדות
לפני שבוע בערך צפיתי בסרט "צעצוע של סיפור 4" ולמרות שהקסם של הסרטים הקודמים קצת דעך בחלק הזה בסדרה היה שם סיפור מופלא של יציאה מעבדות הטראומה לחירות נפשית.
למרות שיש שם מספר דמויות שיוצאות מעבדות הטראומה אני רוצה להתמקד דווקא בבולטת שבהן "פורקי" אותה בובת הצלה שמורכבת מהכלאה של כף ומזלג חד פעמי עם מנקה מקטרות ועוד כמה מוצרים שוודי מוצא בזבל. מה שהופך את פורקי ללבובה רשמית הוא שם הילדה היוצרת על תחתית הרגל שלו.
פורקי, מאוד מתקשה לקבל את המעמד החדש שלו.
מנקודת מבטו הוא זבל, ועל כן מקומו בזבל.
הוא נמשך אל הזבל כאילו מתוך מנוע פנימי לא מוסבר, ואף נלחם על מעמדו כ"זבל" ודורש את זכויותיו.
וודי שלוקח עליו את חסותו מנסה לדאוג בכל מאודו שפורקי לא יגיע לזבל, מכיוון שהוא מודע לערכו הרב של פורקי בעיני בוני הילדה.
שכן בעיני בוני, פורקי הוא ה-בובה שהצילה אותה מבדידות ביומה הראשון בגן ולכן יש לה משמעות מאוד מאוד גדולה עבור בוני.
פורקי עובר שני שלבים בתהליך ההגדרה העצמית שלו מאחד שמקומו בזבל לבעל הכרה עצמית כבובה משמעותית עבור בוני.
השלב הראשון הוא שיחת הנפש הארוכה שהוא עורך עם וודי שמסביר לו עד כמה הוא חשוב בעולם.
ההסברים של וודי מתחילים לקבל משמעות רק כאשר אוצר המילים של פורקי מתחיל להתרחב והוא מבין שזבל יכול להיות משהו חיובי בחיים של מישהו.
כמובן שההבנה הזו היא הבנה ילדותית וראשונית ממאוד העניין הוא שהיא מצליחה לאפשר לפורקי להבין שכ"זבל הוא גם יכול להיות חיוני עבור מישהו".
העניין שזה לא מספיק.
בשלב הבא והיותר חשוב פורקי נחטף על ידי גבי.
גבי שיהיה מי שיגדיר אותה בכל מי הגדרות דיאסאמיות כאלה ואחרות וגם היא עוברת תהליך ולא עליו נדבר היום.
החטיפה על ידי גבי, גבי מאפשרת לפורקי להפוך להיות משמעותי עבור בובה אחרת, לגלות את הפגיעות שבה ולהיות לה לעזר.
שם פורקי מגלה את המשמעות הרגשית של להיות משמעותי ואת המשמעות העמוקה של להיות בובה עבור ילד, גם בהתבוננות על גבי וגם על ידי היותו לעזר עבורה – החלק שבו היא נשענת עליו רגשית ונעזרת בו.
אז הוא עובר את המעבר הסופי להיות בובה בעלת ערך ומפסיק להיות חתיכת זבל.
ומצעצוע של סיפור אלינו, בחיים האמיתיים:
למי מאיתנו שההגיע/ה מפגיעה בילדות, ומי מאיתנו שעובד עם מי שהגיע/ה מפגיעה.
הסיפור הזה מוכר לנו מאוד.
ואני רוצה לחשוב מבפנים רגע, עד כמה קשה לצאת מהזבל, מהמוכר, כמה קשה להפסיק להיות חתיכת זבל, ולהכיר באמת מבפנים שאנחנו משמעותיים עבור מישהו.
השיחות במפגשים הם רק חלק מהשינוי.
שינוי אמיתי ועמוק מגיע כאשר אנו חווים את המשמעות הזו על בשרינו ומה שלא רואים בסרט זה כמה זה שורף, וכמה זה קשה לעשות את השינוי.
בתוך הסרט הנחמד והצבעוני המעבר נראה קל פשוט מהיר.
בחיים האמיתיים השינוי עלול לשרוף לנו את הנשמה ולפעמים לא פעם ולא פעמים.
ועם כל הקושי והמורכבות אני אשים פה אהבה חינם למתי שתרצו לקחת אותה, אני תמיד כאן לדבר איתכם על טראומות.